על הא ודא

זה הזמן להתחיל לזרוע ירקות לקראת האביב. אומנם החורף שלנו בקושי התחיל (הו כנרת שלי…), אבל הזמן כבר כאן. בסופ”ש האחרון ניסיתי לעשות קצת סדר בכלי הגינון שלי, והבנתי שלא נשארו לי בכלל עציצים קטנים לזריעה. לא שזה סיפור, אבל היום בבוקר במקרה מצאתי רעיון לזריעה בתוך כוסיות שעשויות מעיתון. היתרון של עיתון על פני גביעי קוטג’ מחוררים הוא שאפשר להכניס את העיתון (או את הכוסית) לאדמה, יחד עם השתיל. הנייר אמור להתכלות תוך כמה חודשים.

אני לא חושבת שיש צורך אמיתי בעצים האלה (שהשתמשו בהם בלינק המקורי). 2 גביעים עגולים, אחד בתוך השני, יכולים לעשות את העבודה.

ובנושא אחר, רציתי לומר לכם תודה גדולה. איכשהו, בזמן שהמחשב שלנו היה מושבת בסופ”ש, “על הא ודא” עבר בשקט את ה-10,000 כניסות. תודה על הרעיונות שאתם שולחים, ועל התגובות והמיילים. כל פידבק עושה לי טוב.

תרשו לי להשאיל לרגע את הסלוגאן של ערוץ 8? אין סוף ליצירתיות.

אני לא לגמרי בטוחה איך קוראים לבחור הזה, אבל כנראה שהוא עובד בהתקנה וזיפות של גגות. ובמקום לזרוק פסולת בניה (שזה מטרד רציני בכל אתר שבו מתבצעות עבודות), הוא החליט לקחת את החומרים ולהפוך אותם למשהו אסתטי, שימושי, כנראה אפילו מכניס.

הנה גינה אנכית מסוג קצת אחר. פטריק בלאן, חלוץ הגינות האנכיות בנוף העירוני, בד”כ מתקין את עבודותיו על מצע של לבד. הקיר הזה חוזר לשימוש באדמה, אשר מוחזקת במערכת של תאי אלומיניום ממוחזר. המרבד שתול בצמחים שונים שמשנים את צבע עלוותם או פורחים בעונות שונות.

מערכת ההשקיה מכוונת להשקות במשך רבע שעה בשבוע בחודשים החמים, ורבע שעה בחודש בחודשים הקרים.

מלבד היופי והריאה הירוקה שמספק הקיר, ישנם מספר יתרונות נוספים: הקיר תורם להורדת מפגע הרעש, עוזר בבידוד טמפרטורת הפנים של הבניין, ובכך מורי מוריד את צריכת החשמל של מערכת המיזוג.

הקיר מותקן על צידו של בניין PNC בעיר פיטסברג, פנסילבניה בארה”ב.

לא מזמן קיבלתי מייל תזכורת מנאוה מתבלין בגן, שאומרת שזה הזמן לזרוע את צמח כובע הנזיר. הצמח היפיפה הזה, עם שלל גוונים של ירוק, צהוב, וכתום הינו גם אכיל ובריא, וסתם משמח באופן כללי.

יש לו סגולות רפואיות רבות, והוא עשיר בויטמין C. אפשר לאכול את כל חלקי הצמח, כחלק מסלט או בכריך, יש לו טעם קצת חרדלי. שבוע טוב שיהיה!

הרעיון הבא מסתובב ברשת כבר כל הקיץ, אבל נראה לי מתאים להראות אותו עכשיו, לפני שנשב בסוכותינו, ונגרד את קרסולינו.

מדובר בלפיד עשוי מבקבוק זכוכית, המכיל חומר בערה שאת ריחו יתושים מאוד לא אוהבים. לא ברור לי מה החומר המקומי המקביל, ואם זה מישהו מכיר, אשמח לשמוע.

את ההוראות המלאות ליצור ביתי של לפיד, ניתן למצוא כאן.

לפני כמה חודשים, נכנס לי לראש ג’וק של גידול ליפה. ליפה יבשה מצויינת להסרת עור יבש (כלומר לפילינג), וטוב להשתמש בה גם לניקוי כלים ושאר נקיונות. מי שמאוד יצירתי יכול לשאוב השראה מהפוסט של אתמול. לכן, אחרי כמה נסיונות כושלים למצוא זרעי ליפה בסביבתי הקרובה, פרסמתי מודעת “דרושים” באגורה. כמובן שתוך כמה ימים היו לי זרעי ליפה. הקאץ’ היה כפול: הם היו זרעים קצת ישנים ולא היה ברור בכלל אם הם ינבטו. כמו כן, נזכרתי קצת מאוחר בעונה שאני רוצה לגדל. אבל לא עולה כסף לנסות, אז זרעתי 10 זרעים באדמה מאוד לכה, וקיוויתי לטוב.

כל זה היה לפני חודשיים בערך. מכל הזרעים, רק אחד התפתח יפה. אני מאוד גאה בבייבי שלי, ומחזיקה אצבעות שהצמח ישא פרי. ובנימה זו, אני רוצה לאחל שנה טובה ופוריה לכל קוראי הבלוג הזה, שגם הוא סוג של בייבי תובעני. ותודה על המיילים וההתעניינות.

שתהיה לכולנו שנה בריאה, יצירתית ומאוזנת!

ההתקנה המהממת הזו שואבת את השראתה מציוריו של האומן מ.ק.אשר, שנודע ביצירותיו הסוריאליסטיות.

היוצר, ג’יימס דייסון הציג אותה בתערוכת פרחים שהתקיים בלונדון באביב האחרון.

האפקט של מים הזורמים כלפי מעלה על משטחי זכוכית מקסימה בעיני, למרות שברור לי שזה בזבוז משווע של מים.

אפשר לקרוא עוד כאן.

מי שיכול לומר לי מהו הצמח שבתמונה, יזכה בפרס הקשור לפוסט הזה.

התשובה תתפרסם בפוסט הזה, ביום א’. להמשך »

בימים יבשים אלה, באיזורינו ובחלקים גדולים של העולם, כל יוזמה וכל טכנולוגיה שעוזרת לנו לשמור על הצמחייה שמסביבינו מבורכת ורצויה. ולכן אני ממש לא מבינה איך התקשורת לא עושה את הכבוד הראוי לחברות מהסוג של אילה.

באילה עוסקים בהקמת מערכות לטיהור מים אפורים בקנה מידה ביתי וגם תעשייתי. המערכות שלהם מבוססות על פיטוטכנולוגיה, או כפי שאפשר לקראו באתר שלהם “על תכונתם הייחודית של צמחי המים לקלוט חמצן באוויר ולהעביר אותו לשורשיהם”.

אז היכנסו לאתר שלהם, קראו, והעבירו הלאה. מה, לא שמעתם? ישראל מתייבשת.

זוכרים שהתלהבתי מגינון אנכי? אז עכשיו אני מחייכת בשלווה למשמע הרעיון הבא: גינה ניידת. בימינו הכל נייד, אז למה לא הגינה?

תוכלו לקרוא עוד כאן.