זוכרים שפעם כתבתי על חברה שמאפשרת ליצור הדפסי בד כיד דמיונכם הטובה?
מסתבר שבדים זה לא הדבר היחיד שניתן פשוט לתכנן ולהזמין. חברת פונוקו מאפשרת לכל אחד לתכנן מוצר (בתוכנת הורדה חינמית), לבחור חומרים, לקבל הצעת מחיר, ולייצר אותו, כולל משלוח עד הבית.
אם יש לכם רעיון למוצר, אבל לא ממש יודעים מה הדרך הטובה להגשים אותו, אפשר להעזר בקהילת היוצרים, ע”פ תקנון האתר.
מעניין מה הראש היהודי מסוגל להמציא שם. מוכנים? צאו!
***לי אישית, מאוד כיף לשמוע על עסק כזה או אחר שקם ברוח אקולוגית. קרן כתבה לי כדי לספר על הבייבי החדש שלה, שׁוּבָשׁוּב, אז קבלו פוסט שלה, שמספר על היצירה הירוקה שהיא עושה.***
לקחת חולצה ישנה
ולסרוג אותה לתיק.
זהו אושר ונחמה,
גלגול נשמות
על פני האדמה.
אחרי כמה שנים בהם עסקתי בחינוך, החלה לחלחל בי ההבנה שאני צריכה להקשיב לאש שבוערת לי בבטן ולהוציא אותה לאור.
לשלב בין האהבה שלי לאוּמנות לאהבה לשימוש החוזר בחומרים. לקחת דברים שגורלם להישלח אל הפח ולתת להם חיים חדשים.
וכך פתחתי את העסק שלי שׁוּבָשׁוּב, מוצרים אקולוגיים.
אני עובדת בעיקר עם בדים שהיו עתידים להיזרק, אותם אני אוספת מאנשים וממתפרות. מהבדים אני תופרת תיקים, זחלים לתינוקות, סינרים למבוגרים וילדים.
(יש עוד, תקליקו להמשך »
אם הייתי צריכה להכריע בנושא הנ”ל, התשובה הייתה די ברורה. אצלי הפונקציונאליות תמיד תיקח. אבל מידי פעם מתגנבת איזושהיא חיבה למשהו שמתיימר להיות שימושי, למרות שהוא לא ממש. ככה בידיוק עם הקערות האלה של מרגרט דורפמן. הצבעוניות וה”אורגניות” פשוט עושים לי את זה. להמשך »
לא בטוחה איך מבטאים את השם שלהם, אבל אני מאוד אוהבת את הרעיונות שיוצאים מבית Lockengeloet הגרמני. אפשר למצוא באתר שלהם מוצרים עשויים מתקליטים ישנים, תופי מכונות כביסה, ספרים (לא בטוחה שאני בעד), וגם חביות תעשיותיות. שווה הצצה.
הנה עוד כמה דוגמאות למה שאפשר לעשות עם חומרי פסולת, כשמשנים קצת את נקודת המבט. הקערה שלמעלה עשויה מנייר פוסטרים (והרבה דבק), והסל שלמטה עשוי משקיות ועטיפות ניילון. שניהם מנצלים ידע של עבודת יד מסורתית לטובת ניצול חומרים, אשר בוודאי היו מוצאים את דרכם למיחזור (במקרה הטוב, אבל תהליך שעדיין דורש משאבים) או למזבלה במקרה הגרוע.
(בעוד כמה מאות שנים, כשארכיאולוגים יחפרו, התרבות שלנו תהיה ידועה בתור “תרבות הזבל”.)
על דנית וינון שמחי שמעתי כבר לפני כמה שנים, כנראה שבאיזשהו עיתון או אתר עיצוב. השימוש החוזר שהשניים עשו במכשירי סיפולוקס עשה עליי רושם מאוד “רטרו” אבל המודעות העיצובית (הסובייקטיבית לגמרי) שלי לא התפתחה עדיין לידי הערכה של כל שימוש חוזר. העדפתי את המראה הטבעי האורגני, בתור עיצוב ידידותי לסביבה.
נזכרתי בסיפולוקים האלה השבוע כשנתקלתי באתרם החדש גרובי. גם העבודות הישנות נמצאות שם בין גלריית העבודות, שעלה לא מזמן. הם עושים שימוש יפה גם במכשירי טלפון ישנים, תקליטים, מקררים, ובעוד חפצים שהיו מגיעים למזבלה העירונית, לולא היו עוברים מטמורפוזה.
חנה לובלי פיתחה, וממשיכה לפתח שיטה לשימוש חוזר בנייר מספרים, פנקסים, ועוד מוצרי נייר שמקובצים באמצעות כריכה. היא משתמשת בדבק כלשהו כדי ליצור יציקת נייר, ואח”כ יוצרת צורות ככל העולה על רוחה באמצעות מחרטה.
היצירות שלה כוללות כלים, חפצים מפוסלים, אריחים ורהיטים, כולם עשויים מנייר, וכולם ניתנים להזמנה מיוחדת על-פי מידה.
סטודיו מסילה מנסה להיות מקום לעיצוב בר קיימא, שמנסה ליצור מוצרים שמזמינים אנשים לחיות עם הסביבה באופן מאוזן יותר.יצירותיהם מנצלים חומרים שנמצאו ברחוב, באתרי בניה, ובפחי האשפה.
אני מורידה בפניהם את כובעי הוירטואלי. שאפו.
ירון אליאסי הוא מעצב תעשייתי שעובד בטכניקת התכה של בקבוקי פלסטיק, כדי ליצור חפצים ורהיטים. אני לא יודעת כמה תהליך ההתכה הוא ידידותי לסביבה, אבל אני עדיין מורידה בפניו את הכובע על מחזור החומר עבור עבודותיו. לא היתה לי שום בעיה לשים דברים כאלה בבית שלי.
קישור קבוע
תגובות
