על הא ודא

זה אומנם לא פוסט פורימי, כמו שהבטחתי, אבל אני מתכוונת לעשות כבוד לבחורה אחת שמגיע לה.
יש אנשים שיש להם את זה. היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, בצורה יצירתית, וגם להביא לידי ביצוע רעיונות מעוררי מחשבה, אהדה, השראה ותקוה.

אם לשפוט על פי מעשיה, דנה ישראלי היא אחת כזאת. בבלוג שלה, דנדושה (תפוז, נו, אף אחד אינו מושלם) היא מציעה מידי כמה זמן רהיט למכירה פומבית. מדובר ברהיטי ענתיקה שהיא לוקחת על עצמה לשפץ ולחדש, ספציפית למען מטרה אחת; דנה תורמת את הכנסות המכירה למען אנשים שפתאום באמצע החיים מגלים שהם זקוקים לסכומי עתק עבור ניתוח מציל חיים, עבור מי שמוצא את עצמו ללא גב כלכלי, ולעוד מטרות טובות.

ואם אתם שואלים את עצמכם למה חיכיתי לספר, או למה לא חיכיתי לאחרי פורים, התשובה פשוטה: בימים אלה נפתחה מכירה פומבית חדשה. דנה מוכרת את הרהיט שבתמונה דרך הבלוג שלה. אתם מוזמנים להציע הצעות.

הרטאן הינו חומר טבעי סיבי המוכר היטב למי שמתמצא בריהוט גינה ודומיו. מקורו בזנים רבים של דקלים (כ-600 זנים!) וגמישותו וחוסנו מאפשרים להכין ממנו חבלים, סלים, רהיטים, ועצמות. וכמובן שהוא לא פוגע בסביבה, בהיותו חומר מתכלה.

להמשך »

תיכף תבינו שאני מבזבזת יותר מידי זמן בפליקר, בזמן האחרון:

• כיסויי כסאות שסרוגים משקיות. (אפרופו סרוגים, למה לא מעלים פרקים נוספים ב-walla!yes ?)
• כסא סטפן צבוע (הרבה יותר מושקע משלי), של אחת שמציירת על רהיטים. כל הרהיטים שלה מהממים.
• וילון/חוצץ עשוי מפקקי בקבוקים.
• קערת אוריגמי משגעת. ראיתי לפני כמה זמן עבודות כאלה בחנות של משתלת יגור עם כרטיס של “אומנית מיחזור נייר” בשם רותי בן-דרור. משהו מכיר?
• תיקים, וגם כל מיני דברים אחרים שעשויים מבקבוקי פלסטיק, מברזיל. (יש שם הרבה עיסוק במלאכת השימוש החוזר. אני צריכה למצוא לי איזה ברזילאי שיעזור לי בתרגום.)
• קערות מדרום אפריקה, עשויות מחוטי טלפון.

בסטודיו של ג’ו מיסטרס ההולנדי, יוצרים דברים מאוד מעניינים. בין היתר, עניין אותי פרוייקט רהיטים שעשויים שלד עץ וחלקי שמיכות צמר, ואוסף כלים העשויים עיסת נייר. (הכלים בהמשך)

להמשך »

• עלה בפליקר: כסא כתר סטנדרטי שמקבל חיים חדשים באמצעות עיסת נייר, של עליזה.
• הוראות להרכבת אהיל מפחיות.
• כסא מעצבים צהוב. לפני שתקליקו, נסו לנחש ממה הוא עשוי.
• רהיטי קרטון, בדיוק כלבבי. (מלא מגירות!!)
• עבודות מזכוכית ממוחזרת של האמן בוב נצ’ין מעין הוד.
• עוד בפליקר: תיק העשוי משקיות ניילון מותכות.

אם צפיתם בסרט The Story of Stuff, אולי נזקרו לכם האוזניים (כמו שלי קרה) כשהיא דיברה על קופסאות הטטרה-פק, הידועות לנו יותר כקופסאות מיץ, כדוגמת ספרינג או פרימור. אם לא צפיתם בסרט, מדובר באיזכור של (עוד) מוצר שאנחנו צורכים, שאינו ניתן למיחזור מבחינה מעשית, בגלל ריבוי שכבות של חומרים שונים, שקשה להפריד אותם. סתם מהראש, אני יכולה לחשוב על נייר, אלומיניום, ופלסטיק, ואני בטוחה שהיד עוד נטויה. להמשך »

אחד החומרים שמייצרים הרבה באז בתחום המיחזור בשנים האחרונות הוא השעם. כמוני, אולי אתם שואלים את עצמכם - למה?

הרי שעם זה חומר טבעי, מתכלה, ובמרבית המקרים המפגש שלנו איתו מסתכם בכמות מאוד קטנה, כלומר, פקק של בקבוק יין. מסיבות הגיינה ובריאות, לא ניתן לעשות מהם שוב פקקי יין או לאפשר להם לבוא במגע עם מזון אחר (לפחות לא באופן תעשייתי). אז למה למחזר?

התשובה היא שבניגוד לבמבוק, למשל, עוברות 25 שנים עד שניתן להפיק שעם מעץ אלון השעם, שעליו הוא גדל. תהליך ההפקה אינו פוגע בעץ עצמו, אבל לאחר מכן, ניתן  להוריד את קליפת השעם רק פעם ב-9-10 שנים. חוצמזה, רוב השעם בעולם מגיע מפורטוגל, ככה שעלויות השינוע הן סיבה נוספת לכדאיות של המיחזור.

ומה אפשר לעשות עם השעם הממוחזר? רהיטי שעם לדוגמא. הכסא הזה של חברת  Voos האמריקאית הוא דוגמא יפה. שימושים נוספים: לוחות שעם, רצפות שעם, וכלי נגינה.

אלה היו 60 שניות על כדאיות המיחזור של השעם.

Suzukike היא החברה היפנית שייצרה את הספה הזו, תוך שימוש חוזר בכדורי רגל כדורגלים כדורים.

(ולמרות שהסתבכתי, אספר לכם שיש להם עוד דברים מעניינים. שווה הצצה.)

ריאן פרנק לקח איתו קצת השראה, כשהוא עבר ממולדתו, דרום אפריקה, לאנגליה, שם הוא חי ויוצר.

הכסא הזה נקרא אינקוקו, “תרנגולת” בזולו, ועשוי בטכניקת עבודה אפריקאית, אבל בחומר מערבי בהחלט - שקיות ניילון.

כבר הצעתי כאן רעיון אחד איך לעשות אפ-סייקלינג לצינור גומי, אבל יש מי שלקח את העניין צעד אחד קדימה.

(upcycling- לקחת חומר שבמקורו מיועד לצורך מסויים ולהשתמש בו לדברים מורכבים או מתקדמים יותר.)

מעצב הולנדי, סנדר בוקינגה, או בקיצור בוק, מכין רהיטים קלילים מהצינורות, ועוד טוען שעדיין אפשר להשתמש בהם ליעודם המקורי, דהיינו, כצנורות מים.

להמשך »